הגדרת תפקיד

במשרד החינוך מועסקים  עו”ה ממקצועות הבריאות , שזו הגדרה הכוללת את כלל  המטפלים. עו”ה ממקצועות הבריאות נחלקים לשתי קבוצות:  האחת מטפלים  ממקצועות הבריאות  מהמקצועות שנכללו בחוק מקצועות הבריאות ( תשס”ח, 2008) – ריפוי בעיסוק, הפרעות בתקשורת ופיזיותרפיה והשנייה  מטפלים  באמצעות אמנויות.

הבסיס להעסקת מטפלים במשרד החינוך הוא חוק חינוך מיוחד (1988.)  חוק חינוך מיוחד הרחיב את המטלות החינוכיות המוטלות על הצוות החינוכי במסגרות חינוך מ יוחד ובהתאם לכך ראה  צורך בהרחבת  הצוות העובד עם התלמיד בחינוך המיוחד והכללת מטפלים בצוות .” יישום חוק החינוך  המיוחד הרחיב את המטלות החינוכיות המוטלות על הצוות החינוכי  במסגרות החינוך המיוחד. בד  בבד וכדי להתמודד ביעילות עם מגוון המטלות נוספו לצוות החינוכי אנשי מקצוע מתחומי התמחות  שונים. כולל היום מטפלים פרא-רפואיים . (מתוך חוזר מנכ”ל נט/10 )א( ,1999 .)

המטפלים במשרד החינוך אמונים על טיפול בתלמיד מתוך ראייה הוליסטית, המאפשרת את השתתפותו המיטבית של התלמיד בחיי הגן וביה”ס מבחינה לימודית, חברתית ורגשית. ייחודיות עבודת המטפל במערכת החינוך באה לידי ביטוי במספר תחומים:

.  העבודה במערכת החינוך מאפשרת היכרות עם התלמיד בסביבה היומיומית, וביצוע של ההתערבות הטיפולית בסביבתו הטבעית של התלמיד  ועל פי מודלים אקולוגיים עדכניים.

.  העבודה משלבת את התרומה המקצועית של כל אחד ממקצועות הבריאות עם העבודה החינוכית, תוך שמירה על איזון בין הייחודיות המקצועית לבין עבודה מערכתית – שיתופית.

.  העבודה במערכת החינוכית מאפשרת הזדמנות לעבודת צוות שיתופית של הצוות החינוכי  והטיפולי, כמענה לטיפול הוליסטי. תכנית העבודה נבנית ומבוצעת בשיתוף הצוות הרב מקצועי, התלמיד והוריו.

עבודתם של מקצועות הבריאות במערכת החינוך באה לידי ביטוי , על פי מודל ה-icf- בשלוש רמות  של התערבות – ברמת התפקוד, ברמת הפעילות, וברמת ההשתתפות בחיי היומיום.  במטרה להביא את התלמידים מרמת תפקוד ופעילות ורמת השתתפות.

. מערכת החינוך מאפשרת פיתוח וצמיחה מקצועית בשני מישורים : הדרכה וליווי מקצועי, ולמידה במגוון קורסים מקצועיים.

תחום הפיזיותרפיה במערכת החינוך

טיפול פיזיותרפי הינו מרכזי וחיוני במסגרת מערך טיפולי מקצועות הבריאות במסגרות החינוך השונות. הליווי והטיפול הפיזיותרפי בילדים במערכת החינוך, חיוניים להתפתחותו התקינה של הילד מתוך הבנה מעמיקה של ההתפתחות המוטורית של הילד והשלכותיה על איכות חייו של הילד, רווחתו ושילובו המיטבי בחברה. הפיזיותרפיה משלבת תפיסה רב תחומית ורב מימדית, תוך התייחסות לתלמיד כמכלול, על כל יכולותיו וכישוריו.

הליווי והטיפול הפיזיותרפי מאפשר לתלמידים עם לקות מוטורית ראשונית או נילווית ללקויות אחרות לצמצם חסמים, המונעים מהם לממש את הפוטנציאל שלהם במסגרת הגן ו/או בית הספר ומחוצה לו. לקות מוטורית שאינה מטופלת, משפיעה במישרין על תפקודו של התלמיד ומקשה עליו לקחת חלק אקטיבי ותורם בפעילות המוסד בו הוא לומד.

הנגשת הסביבה הלימודית – הגנית והבית ספרית, בה בין היתר עוסקת הפיזיותרפיה, מאפשרת לתלמיד להשתלב מבחינה לימודית וחברתית ובכך להיות חלק פעיל ותורם בסביבתו. השתלבות מיטבית זו עוזרת להגברת רווחתו של התלמיד, להעצמת בטחונו העצמי ולאמונה ביכולותיו ובכך יכולה לשפר משמעותית את הישגיו.

לדוגמה: הנגשה נכונה ויעוץ פיזיותרפי מתאים, מאפשרים לתלמיד עם לקות מוטורית להשתתף בפעילויות כמו שיעורי חינוך גופני, טיולים ופעילויות חברתיות כיתתיות, מאפשרים תנועה במרחב הבית ספרי והשתתפות פרואקטיבית בהפסקות ובכל הפעילויות.

1

קלינאי תקשורת- הפרעות בתקשורת Speech Therapy

 מקצוע ההפרעות בתקשורת נשען על ידע בתחומי השפה והדיבור, השמיעה, הרפואה והפסיכולוגיה. מטרת- העל של קלינאי העובד במערכת החינוך הנה עבודה עם התלמיד מתוך ראייה הוליסטית, שתאפשר השתתפותו המיטבית בחיי ביה”ס מבחינה לימודית, חברתית ורגשית.

תחומי עיסוקו של הקלינאי הינם קידום יכולות התקשורת, השפה הדבורה והכתובה, אכילה ובליעה ותפקודי השמיעה.

תחום התקשורת: כולל פיתוח מיומנויות תקשורת בסיסיות ואפשרות למתן אמצעים חלופיים. פיתוח של יכולת ההבנה החברתית, קריאת המפה החברתית ושכלול מיומנויות של תקשורת בין- אישית. כל אלו, במטרה לאפשר לתלמיד להצליח ולקבל החלטות יעילות ולפתח יחסים הדדיים בתוך הסביבה החברתית הטבעית, לאורך זמן.

תחום השפה והדיבור: כולל טיפול וקידום התלמידים בתחומי השפה הכתובה והדבורה, ובהתייחסות לחמשת תחומי השפה: פונולוגיה -עוסקת בתורת הצלילים, מורפולוגיה- עוסקת בצירופי הצלילים הקטנים ביותר בעלי המשמעות(, תחביר, סמנטיקה )עוסקת בתורת המשמעות( ופרגמאטיקה )עוסקת בכללי השימוש בשפה(, ברמה של הבנה והבעה). תחומים אלו יהוו תשתית ליכולת הלמידה בבית הספר.

הקלינאי העובד במערכת החינוך עוסק בקידום ושכלול יכולותיו של התלמיד בהבנה והבעה של השפה- הדבורה והכתובה, כולל התאמה ושימוש באמצעי תקשורת תומכת וחלופית. וכן מתייחס למובנות הדיבור של התלמיד, מבחינת ההיגוי, השטף והקול, כאשר הם משפיעים על השתלבותו החברתית והלימודית.

כמו כן הוא מייעץ לצוות החינוכי כיצד להנגיש את ההוראה לתלמידים אלו. כל אלו על מנת שהתלמיד יוכל לתפקד באופן מיטבי בחיי ביה”ס: להקשיב לאחר, להביע את צרכיו, לשתף במחשבות ובחוויות, להביע את עצמו בכתב ובעל פה ולהיות חלק מהשיח החברתי – לימודי בסביבתו.

תחום האכילה : כולל בתוכו אבחון והתערבות בשלושה היבטים: 1. הפעילות כגון – נגיסה, אכילת מרקמים מגוונים ובליעה. 2. תפקוד – כמו היכולת לנגוס ולהעביר את המזון מצד לצד. 3. השתתפות כאוכל חברתי, המסוגל לבחור ולבקש את רצונו וצרכיו, ולשוחח עם הסובבים אותו בזמן הארוחה. תחום השמיעה:  כולל מגוון התערבויות שמטרתן לאפשר לתלמיד לקוי השמיעה השתתפות יעילה בסביבה החינוכית-לימודית- חברתית. עבודת הקלינאי כוללת: טיפול בתלמיד, הדרכת הצוות החינוכי, קשר עם גורמי חוץ והנגשת הסביבה. הטיפול בתלמיד מתמקד בכל הקשור לשיקום השמיעה, דיבור, שפה ותקשורת. הדרכת הצוות מתייחסת לפיתוח מיומנויות תקשורת, תפקוד המערכת האודיטורית, חשיבות השימוש במכשירי שמיעה ושתלים ובמערכות הגברה )אישית ו/או כיתתית(, בתפעול העזרים ובבדיקת תקינותם. הקשר של הקלינאי עם גורמי חוץ בתחום השיקום השמיעתי כולל קשר רופאים, מכוני שמיעה, מכונים למכשירי שמיעה וכיו”ב. בנוסף מלווה הקלינאי את תהליך ההנגשה של הסביבה הלימודית עבור התלמיד על מנת ליצור תנאי האזנה ותפיסת דיבור מיטביים הנגשה אקוסטית וחזותית.

ייחודה של עבודת קלינאי התקשורת במערכת החינוך מתבטאת בשיתוף הפעולה עם הצוות החינוכי והטיפולי, כדי לקדם את התלמיד מרמה של תפקוד ופעילות, לרמת השתתפות בחיי בית הספר.

ההתערבות הטיפולית נעשית בסביבות עבודה משתנות, חדר טיפולים, בשיעור או זמן ארוחה בכיתה או בחצר.

2

ריפוי בעיסוק – Occupational Therapy

ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי-שיקומי-חינוכי מקבוצת מקצועות הבריאות, הנסמך על גופי ידע ממדעי העיסוק, הרפואה, החברה וההתנהגות. מטרתו לספק לאדם כלים ומיומנויות, אשר יאפשרו  לו להתמודד עם דרישות החיים. מרפאים בעיסוק רואים את תפקידם המרכזי לסייע לאדם להיות מעורב בעיסוקים שהם בעלי מטרה, משמעות וחשיבות, אשר מאפשרים לו השתתפות בחיי יום יום כבסיס לבריאותו, רווחתו, בטחונו ואיכות חייו.

מרפאים בעיסוק במערכת החינוך עוסקים באיתור, בהערכה ובטיפול בתלמידים המראים קושי במעורבות בעיסוקים השונים. ההערכה בריפוי בעיסוק מכוונת לאבחן ולברר העוצמות והיכולות של התלמיד וכן את הרקע לקשיים, העשויים לנבוע מגורמים הקשורים בתלמיד כגון: מצבים המשפיעים על התפקוד המוטורי, קשיים בעיבוד ובוויסות חושי, קשיים תפיסתיים, קוגניטיביים, רגשיים, חברתיים, ומגורמים הקשורים לדרישות המטלה, ממגבלות סביבתיות או מחוסר התאמה שבין התלמיד והסביבה, שבה מתבצעת המטלה. בנוסף, מרפאים בעיסוק מעורבים ומובילים את התחומים של מניעת נזקים אפשריים בגין סביבת למידה או משחק לא מותאמות, שימוש באביזרי שיקום וניידות, ייעוץ, הדרכה למרפא בעיסוק עמית, לצוות רב מקצועי ולהורים, התאמת עיסוקים וכן מעורבים במחקר בהתאם לאישורים הנדרשים.

ההתערבות של המרפא בעיסוק במערכת החינוך כוללת את התחומים הבאים:

עצמאות בפעילויות יום-יום: הקניית כלים לביצוע עצמאי של פעילויות יום יום בסיסיות כגון: היגיינה אישית, שימוש בשירותים, הלבשה, אכילה ופעילויות יום יום מורחבות )אינסטרומנטליות( כגון שימוש בכסף, ניידות בסביבה ועריכת קניות.

למידה: פיתוח מרכיבים העומדים בבסיס הלמידה, כישורים ניהוליים, אסטרטגיות למידה, התארגנות לקראת מטלות לימודיות וטיפול בקשיים בתחום כישורי כתיבה.

משחק ופנאי: פיתוח כישורי משחק ועיסוקים לשעות הפנאי כמקור להנאה, לאינטראקציות חברתיות ולהתפתחות סנסומוטורית, רגשית, חברתית וקוגניטיבית.

השתתפות חברתית: שיפור מיומנויות חברתיות והתייחסויות לקבוצת השווים.

הכנה לחיי עבודה:  רכישת הרגלי עבודה ומיומנויות עבודה, פיתוח זהות של אדם עובד ובחירת תחומי עיסוק בחיי עבודה. לצד אנשי צוות נוספים, מרפאים בעיסוק תורמים מהידע הייחודי שלהם בתחום זה, תוך שימוש בכלי הערכה ותצפיות, תכניות התערבות ייחודיות ורב מקצועיות ויישום הידע בהתאמת עבודות על פי ניתוח פעילות לרצף גילאים.

הנגשה של סביבה וחומרים וייעוץ ארגונומי:  התאמת הסביבה החינוכית לתפקודי התלמיד למטרות קידום בטיחותו, בריאותו של התלמיד ולתפקודו העצמאי  וכן כדי להנגיש לכל תלמיד את הסביבה בה הוא מתפקד ואת החומרים בהם הוא משתמש. הייעוץ כולל התאמות של אביזרי שיקום וניידות, התאמות של הסביבה החינוכית, התאמות מעברים בין כיתות ובין סביבות שונות במוסד החינוכי, הדרכה בישיבה מותאמת, המלצות להתאמות ארכיטקטוניות, המלצה לאביזרים לקידום הניידות ולקידום עצמאות בתפקוד בחיי היום – יום, התאמות בתחום המחשב והטכנולוגיה המסייעת.

הנגשה חושית של הסביבה והחומרים:  התאמה של הסביבה החושית ושל הגרייה החושית ליכולת הקלט, העיבוד והוויסות החושי של התלמיד.

פיתוח אוטונומיה של התלמיד: קידום יכולת בחירה, שיפוט ויכולות סנגור עצמי.

בנוסף, המרפא בעיסוק מעורב בפעילויות השונות של המסגרת החינוכית, בקשר רציף עם הורים, בפעילויות לקידום מצב בריאות התלמיד, בעבודה עם הקהילה ועוד.

3